1. בפתח הדיון ועפ"י הוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי, אני מודיע על זיכויו של שלו דוד, נאשם 2, מחמת הספק, מעבירה של גרם מוות ברשלנות, על פי סעיף 304 לחוק העונשין, שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן.
כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום מתוקן וזאת בחודש מרס 2008, המייחס להם את גרימת מותו ברשלנות של ואסילי דראגן (להלן: "
ואסילי"), פועל זר מרומניה, שנפצע אנושות בתאריך 20.5.03, במפולת עפר שארעה בתוך תעלה שנחפרה בצורה מסוכנת באתר בנייה, רבנו ירוחם, שברח' מדרש תנחומא, ביפו (להלן: "
האתר").
ואסילי נקבר תחת מפולת העפר שארעה וחולץ משם לאחר שהיה מכוסה קרוב ל-20 דק', כשהוא מחוסר הכרה וסובל מפגיעות קשות ומורכבות (ת/15). הוא הובהל לביה"ח "איכילוב", בתל-אביב, ולאחר חודשי אשפוז ממושכים הועבר לטיפול בביה"ח שיקומי "רעות", שם שהה כחודש ימים ומשהחמיר מצבו הוחזר לביה"ח "איכילוב", שם נפטר בתאריך 12.6.04 (תעודת פטירה ת/9), בכל תקופת אשפוזו לא חזרה אליו הכרתו.
2. המאשימה טוענת בכתב האישום המתוקן כי ואסילי ירד להניח צינורות ביוב בתעלה, כשבאותה עת שימש נאשם 1 מנהל עבודה באתר, מטעם חברת "יהודה שטאנג ובניו בע"מ" (להלן: "
החברה"), שהתקשרה כקבלן מבצע, בחוזה שנחתם ביום 28.4.03, בינה לבין חברת "אחוזות החוף בע"מ" (להלן: "
אחוזות החוף"), לבצע עבודות פיתוח ותשתיות שונות באתר.
נטען, כי אחריותו של נאשם 1 לקרות התאונה, נובעת מכוח אחריותו כמנהל העבודה באתר. אשר לנאשם 2, נטען, כי אחריותו לקרות התאונה נעוצה במתן הוראה ספציפית לואסילי לרדת לתעלה ולסיים את הנחת צינור הביוב באותה תעלה שאורכה היה כ-8 מ', עומקה כ-2.5 מ' ורוחבה כ-80 ס"מ, הגם, שנאשם 2, היה מודע למסוכנות הכרוכה בכך וזאת כאשר פרק זמן קצר עובר לקרות התאונה הגיע למקום דן מערב (להלן: "
מערב"), ששימש באותה עת כמנהל פרויקטים בחברה, ומונה למהנדס האתר והורה לנאשם 1 על הפסקה מיידית של העבודה בתעלה נוכח ליקויים בטיחותיים חמורים שמצא בחפירת התעלה ושהיו עלולים לגרום לקריסתה ובליקויים אלו נכללו היעדר שיפועים בדפנות התעלה, היעדר דיפון תומך והיותה צרה מאוד.
3. נטען אפוא, כי שני הנאשמים, כאחד, התעלמו מהוראה זו ופעלו בניגוד לה, כשנאשם 1 התיר את המשך העבודה ואילו נאשם 2 הורה, באופן ספציפי, למנוח, ואסילי, לרדת לתעלה ולסיים את הנחת צינור הביוב, הגם שהוראתו של מערב הגיע לאוזניו והוא ביכר להתעלם ממנה.
יש להוסיף, כי כתב האישום המקורי כלל שני נאשמים נוספים והם: שטאנג שמואל ושטאנג אורי, מבעלי חברת שטאנג, שגם להם יוחסה גרימת מותו ברשלנות של המנוח וזאת עקב מחדלים שונים שיוחסו לחברת שטאנג, אלא שלאחר שימוע נאותה המאשימה לחזור בה מכתב האישום כנגדם.
4. לדידו של נאשם 2, חזרה והדגישה ב"כ המאשימה, עו"ד מוריה גרין, כי אחריותו שלו לקרות התאונה מתמצית בכך שהתעלם מהוראתו של דן מערב והורה ספציפית למנוח, שעבד כפועל באתר מטעם החברה, לחזור לתעלה ולהשלים את הנחת צינור הביוב.
עוד נטען, כי נאשם 2 גילה מלכתחילה מעורבות יתר בחפירת התעלה ונתן הוראות לפועלים ובתוכם המנוח באשר לאופן ביצוע העבודות בתעלה שנחפרה.
נאשם 2, מכחיש את גרסת המאשימה וטוען כי לא נתן כל הוראה ספציפית למנוח להיכנס לתעלה, זאת לאחר שדן מערב הורה על הפסקת כל פעילות עבודה במקום, נוכח המסוכנות שגילה באופן חפירת התעלה, כמפורט לעיל.
5. נאשם 1 טען להגנתו, בין השאר, כי היה זה נאשם 2 שהורה למנוח להיכנס לתעלה המסוכנת, ללא הסכמתו, וכי בנסיבות אלו אין הוא נושא באחריות כלשהיא לקרות התאונה.
עוד העלו ב"כ הנאשמים טענות רבות של הגנה מן הצדק.
בנושא זה נטען כי כתב האישום המקורי הוגש בשיהוי ניכר, קרי, בשלהי שנת 2006, וגם אז התברר כי לא ניתן היה להתחיל במשפט מאחר ונדרשה מלכתחילה הסכמת היועמ"ש לממשלה להגשתו של כתב האישום משמתברר כי המנוח נפטר לאחר למעלה משנה מיום קרות התאונה. עוד נטען, כי בעיקר המחדלים לקרות התאונה נושאים מנהלי החברה - "חברת שטאנג", שהפרו את המוסכם עימם בחוזה שנחתם עם חברת "אחוזות החוף", בתאריך 28.4.03, משלא דיפנו את התעלה, כמתחייב מהם וכנדרש על פי תקנות הבטיחות בעבודה כשהיה בדיפון, לו הותקן, כדי למנוע את ההתרחשות של התמוטטות שכבת העפר לתוך התעלה שבאתר ושבעטיה נפגע המנוח.
6. כן נטען ע"י ב"כ הנאשמים כי מבצע הבנייה, קרי החברה, הפר כללי בטיחות אלמנטריים, משלא מונה מנהל עבודה מוסמך באתר, והכול כשנתברר כי נאשם 1 היה בעת קרות התאונה ללא הסמכה כחוק, כמנהל עבודה ובפועל בוצעה אפוא העבודה באתר ללא מנהל עבודה, ומכאן שהאחריות, בפרט על קיום כללי הבטיחות וקיום החובות החלים על מנהל העבודה, רובצת על החברה - מבצע הבנייה, בהתאם לתקנה 5(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) התשמ"א-1988 (להלן:
"התקנות") (ראה גם תקנה 2 ו- 2ב. לתקנות הנ"ל), כפי שציין בחוו"ד ובעדותו מפקח משרד התמ"ת, דניאל זלוצ'יסטי, שראה בחברה כאחראית בלעדית לקרות התאונה, נוכח מחדל זה וגם נוכח מחדלים נוספים רבים שגילה בתעלה ובהם גם היעדר דיפון והיעדר שיפועים בדפנות התעלה - כשעלותם של אלו היתה מוטלת על החברה, על פי החוזה שנחתם לביצוע העבודות באתר - כשלא זו בלבד שלא דווח למשרד התמ"ת על מינוי מנהל עבודה כנדרש, אלא שגם לא דווח כלל על תחילת העבודות, כנדרש בחוק, וגם לא בוצע סקר גיאולוגי טרם תחילת העבודות, שהיה בסקר זה כדי לגלות את המסוכנות הכרוכה בביצוע העבודה, כפי שבוצעה.
7. נטען עוד, כי האחריות לקרות התאונה רובצת גם לפתחם של דן מערב וצחי לביא, שהיה מפקח מטעם אחוזות החוף, שהזמינה, כאמור, את חברת שטאנג לבצע את הפרויקט באתר, כשאלו היו אמורים לפקח על הנעשה באתר, מדי יום ויומו, ולא נהגו כך ולא וידאו כי התעלה אכן תיחפר עם שיפועים, כפי שגם הורה לביא ביומן העבודה, וכן לא וידאו קיומו של דיפון, כנדרש גם בתקנות הבטיחות, והיה במחדלים אלו, בפני עצמם, כדי לחולל את התאונה. נטען גם כי מערב החיל פיקוח לוקה משלא הבחין עוד קודם לכן במחדלים המלווים את חפירת התעלה, לאורך פרק זמן ניכר, עד קרות התאונה. עוד טען ב"כ נאשם 1 כי הטיפול הרפואי שקיבל המנוח היה לוקה, והתפתחו בגופו פצעי לחץ חמורים, בעת ששהה במוסד השיקומי "רעות", שלא היו מתפתחים לו היה זוכה לטיפול רפואי נאות, כאשר בסופו של דבר אותם פצעי לחץ, שהחמירו, הביאו למותו של המנוח.
8. נטען, בסופם של דברים, כי מדובר אפוא באכיפה בררנית מצד המאשימה, משלא טרחה להעמיד לדין את כל אלו הנושאים בכל האחריות למותו של המנוח, ותחת זאת בחרה המאשימה לפנות כנגד הנאשמים וליחס להם מחדלים שלא היו בשליטתם ושאין הם נושאים באחריות להם. בנוסף, נטען, כי גם חופר התעלה באמצעות ה-"באגר", איתן אברהמי, אף הוא נושא באחריות לקרות התאונה, משחפר אותה בצורה כה בלתי בטיחותית.
9.
דיון ומסקנות:
עד תביעה 1, דניאל זלוצ'יסטי, המפקח מטעם משרד התמ"ת, שהגיע לאתר לאחר קרות התאונה, הגיש חוו"ד מטעמו, שהעלתה ממצאים קשים וחמורים לגבי הנעשה באתר ולגבי הסיבות לקרות התאונה.
מתוך חוות הדעת ומתוך עדותו עלה כאמור כי התאונה אירעה בתעלה שעומקה 2.5 מ', אורכה כ-8 מ' ורוחבה 80 ס"מ. העד ציין כי התאונה אירעה בשל כך שדפנות התעלה לא אובטחו מפני מפולת, לאמור, ניתן היה למונעה לו היו יוצרים שיפועים נכונים בדפנות החפירה, לרבות התקנת דיפון מתאים וביצוע עבודה בתוך תא הגנה מתאים.